מאיר לבבי – סיפורו של עזבון אמנות נשכח

1920 – סבי מאיר לבבי ז"ל עלה לארץ מסרהיי בליטא כחלוץ צעיר והתגייס לגדוד העבודה. בשנתו הראשונה בגדוד עבד בקבוצת פועלים של יוצאי ליטא אשר ישבו במחנה באיזור המושבה 'מגדל' שליד הכנרת ואשר היו בין הקבוצות החלוציות אשר בתנאים קשים סללו את כביש טבריה- טבחא . שם בערבי ההווי החלוציים הכיר את אהובתו, חלוצה צעירה מקבוצות השומר הצעיר, סוניה לבבי לבית שטוק סדן ( אחותו הבכורה של חוקר הספרות דב שטוק-סדן) .לאחר שנה בגדוד העבודה הרגיש סבי שרוח האמנות מנשבת בו והחליט לעלות עם אהובתו לירושלים ללימודי אמנות בבצלאל שם למד והיה מעורב בחיי האמנות והתרבות התוססים עד 1925.

בצלאל 1924 – בוריס שץ ותלמידיו ( מאיר לבבי יושב משמאל למטה)

אולם רוחות הזמן ואירועי העיתים גרמו לזוג הצעיר ב-1927 לשנות כיוון ולהצטרף עם משפחתם הצעירה (בינתיים נולדו להם בת ובן ) לקבוצת החלוצים בהנהגתו של מאיר יערי ולהיות בקבוצת המייסדים שעלו לקרקע והקימו את קיבוץ מרחביה אשר בעמק יזרעאל ב-1929.

1964 – בהיותי בת 11 ….סבי – הוא – מאיר לבבי – הלך לעולמו בנסיבות טרגיות והוא בן 63.

1963 – מאיר לבבי עם עידית ועומר נכדיו

לימים למדתי אמנות ובחרתי בדרך היצירה, הלימוד וההוראה כדרך חיים.

1992 – בהיותי בת 42 .נפקחו עיניי ונוצרו התנאים בתודעתי לחיפוש אחר עזבון האמנות הנשכח של סבי.
עזבונו האמנותי היה מפוזר בבתי החברים בקיבוץ ובקיבוצי העמק וכן מספר ציורים ורישומים נשמרו בבית אימי בקיבוץ.
בהיותי מעיינת ברישומים ובמעט הציורים שנשתמרו שאלתי את אימי ,יהודית לבבי , האם היא זוכרת היכן יכולים להיות ציורים נוספים? …תשובתה הייתה שהיא חושבת שישנם עוד כמה ציורים נשכחים שסבתי עליה השלום הטמינה בעליית הגג .
עליתי אל הגג של הבית הקטן הקיבוצי ושם מצאתי בארגז מאובק שלושה ציורים; חלוץ ושמש, חלוץ כורע וחלוץ וברוש.
ניקיתי מהם את האבק ואחזה בי התרגשות רבה.
שאלתי את אימי מדוע הסתירה סבתי ציורים אלו בגג ? התשובה שקיבלתי שהיא התביישה בהם וכן גם הכילו תוכן קשה.

התבוננתי ב שלושה ציורים אלו ומתוך כך שהיו לי כבר ידע והכרות עם 'סיפורה של אמנות ישראל' הגעתי להכרה שציורים אלה חשובים וראוי שימצאו את מקומם באחד מהאוספים של המוזיאונים המרכזיים.
תחילה הראיתי אותם לחוקרים של אמנות הישראלית ותשובתם הייתה; שאין לציורים אלו כל ערך ציבורי אלא רק משפחתי נוסטלגי. לא הסכמתי עם עמדה פסקנית זו ויצאתי למסע של 23 שנה להעניק ערך ל- שלושת ציורי החלוץ ולסיפורו של סבי ועזבון האמנות הנשכח שלו.

מסע זה הוא רב-פרקים , שיחות ומפגשים, שהיריעה קצרה מלפרט את כולם אך ניתן לציין את החשובים שבהם:

1995 – טלי תמיר – הייתה האוצרת והחוקרת הראשונה שגילתה עניין, כתבה והכירה בערכם של שלושת ציורי החלוץ של סבי ועודדה אותי להכלילם במסגרת תערוכת היחיד שלי ' עיניים של חלוצה' , באוצרות שלה, בגלריית הקיבוץ .

1997 – תערוכה בבית שטורמן – 'ענני במרחביה ' – אוצרות: עידית לבבי גבאי ונורה גלבוע – בעקבות התערוכה 'עיניים של חלוצה' בגלריית הקיבוץ אני מוזמנת להציג בבית שטורמן בעין חרוד. בזמן זה אני מחליטה להרחיב את המבט ולהקדיש את התערוכה לחיפוש ותצוגה של העזבון הנשכח של סבי – מאיר לבבי ז"ל. בתערוכה מוצגים שוב שלושת ציורי החלוץ יחד עם ציורים, רישומים , פסלים ודקומנטים רבים נוספים שאספתי ומצאתי. נלווה לתערוכה גם קטלוג קטן שערכתי ובו מוסיפה וכותבת על שלושת הציורים ד"ר שולה קשת [ חוקרת הספרות החלוצית] וכן מתפרסם בו המאמר של טלי תמיר מהתערוכה בגלריית הקיבוץ.
[ראו- קובץ הקטלוג באתר בדף המאמרים]

1998 – טלי תמיר חוזרת ומזמינה להציג את שלושת ציורי החלוץ + כמה עבודות שלי בתערוכה הקבוצתית החשובה 'שבת בקיבוץ' במוזיאון 'אורי ורמי נחושתן' באשדות יעקב. [קטלוג]

2000 – בקיץ של שנה זו אלן גינתון , האוצרת של האמנות הישראלית במוזיאון תל אביב, מגלה עניין בציור 'חלוץ ושמש' ומציגה אותו בתערוכה הקבוצתית – 'שמש' – במוזיאון תל אביב .

2001 – שניים מתוך שלושת הציורים מופיעים על כריכת ספר המחקר של ד"ר אביבה אופז – 'ספר החיים' – יומנה של קבוצת קרית ענבים (תר"ף – תרפ"ט), בהוצ' יד יצחק בן צבי. מה שעוזר להמשך הפצתם והכרתם לציבור.

2011 – יניב שפירא – אוצר תערוכת היחיד שלי במשכן לאמנות בעין חרוד – 'שעת ההתבהרות' – מחליט לשוב ולהציג את שלושת ציורי החלוצים של סבי כפרולוג לתערוכתי וכן גם הוא חוזר ומאיר אותם בקטלוג ובמאמר המורחב, 'שאלות ותשובות', שכתב על יצירתי.

ואחרי כל הדרך הזאת…

2015 – אלן גינתון האוצרת של האמנות הישראלית במוזיאון תל אביב מתקשרת אלי שוב ומבקשת בשם מוזיאון תל אביב לרכוש את שלושת ציורי החלוץ על מנת להכלילם באוסף הקבע של האמנות הישראלית בו הם מוצגים היום.

בשבילי היה זה רגע גדול, סופו הלא יאומן של המסע להכרה בחשיבותם של שלושת ציורי החלוץ של סבי – הוא מאיר לבבי , רגע בו נסגרו ונפתחו שני מעגלים;
האחד – קולקטיבי – מעגל תוכן ומשמעות – שלושת ציורי החלוץ של סבי הביאו והכניסו לשיח האמנות בישראל נקודת מבט שהייתה חסרה בה. זו ההופכת ומשנה את המבט על 'הנרטיב החלוצי' – ומדגישה דווקא את הקשיים, המאבק והיאוש של היחיד בסיפור החלוצי-ציוני.
השני – אישי ומשפחתי – הצלחתי לספר על סבי. על סיפור חייו החלוצי רצוף השינויים, המאבקים והיסורים. על אישיותו מעוררת ההשראה ועל נפתולי חייו. דמותו ונוכחותו נעלמו מחיי בגיל צעיר אך היום אני מבינה יותר מתמיד עד כמה האיר את דרכי וסיפורו ארוג בתכני, זהותי ומהותי.