תמונות מהפתיחה – שבת 30.3.2019

 

מדף התערוכה:

בתערוכה זו מציגה האמנית עידית לבבי גבאי מכלול עבודות חדשות שנקודת המוצא שלהן היא צילום אחד של זולטן קלוגר1.
את הצילום ראתה לראשונה בספר ילדים ישן2 שבו הופיע ללא פרטים מזהים וללא קרדיט לצלם כנהוג באותם ימים. שנים רבות העסיק צילום זה את מחשבותיה ואף כבר נכנס לציוריה, אך רק בשנה האחרונה חקרה והשלימה את ידיעת פרטיו. הצלם הוא כאמור זולטן קלוגר (1896-1977). הצילום צולם במתבן של קיבוץ עין החורש בתאריך 1.1.1935 ונמצא באוסף הצילומים של קרן הקיימת. המצולמים הם ממייסדי קיבוץ עין החורש: למעלה, על חבילות הקש, עומד נחום הרצברג ולמטה, מושיט את ידיו, החבר צבי הורביץ.

לבבי גבאי בוחרת בצילום זה כנקודת משען ארכימדית להתבוננות על תמורות הזמן בחברה הישראלית-יהודית, זהויותיה ושסעיה. צילום 'הסטילס' התיעודי, החד-פעמי, המבוים ו'המגויס' של זולטן קלוגר, מהלך עליה קסם אך גם פותח בה שאלות ופערים. היא מבקשת להתעכב עליו, להעניק לו התבוננות חוזרת. היא מפרקת לרגע את חזית הסמל ומנסה לחזור אל האנשים שהיו שָם, שיש להם שֵם, זהוּת, ופרשת חיים. האמנית מדפיסה ומשכפלת את הצילום שוב ושוב כמצע, כדימוי ראשון, כנקודת גירוי המעוררת אותה לתגובה ציורית-חומרית. כמו מכונת הסרטה שנתקעה במקום אחד, הצילום היחידני הופך לרצף מהבהב, למחשבה טורדנית, למַנְטרָה קִצְבִּית שבאמצעותה נחדר ונפרש המרחב.

באחת העבודות היא כותבת 'צילום עיוור'. מרבית העבודות קטנות, בפורמטים עגולים ואובָליים, ונראות כאיקונות דמויות תכשיט היקר לליבה.

במכלול יצירתה עוסקת עידית לבבי גבאי בנושאים חברתיים ומגדריים. בתערוכה זו היא בוחרת בצילום של זולטן קלוגר כדי לעורר שאלות ולהטעין את המבט במשא הזמן והזיכרון שבין הנקודה בעבר לבין ההווה המתהווה והשלכותיו על העתיד לבוא בחברה הישראלית.

תערוכה  רגישה ומעוררת מחשבה.

 …………………………………………………………………………………………………………………………………..

1  הצלם זולטן קלוגר נולד בעיר קצ'קמט שבהונגריה ב1896 ונפטר במנהטן שבניו יורק ב-1977. הוא הותיר ארכיון של כ-50,000 תשלילים, המחולקים בין ארכיונים ציבוריים אחדים ובהם אוסף קרן היסוד בארכיון הציוני המרכזי, אוסף קרן קיימת לישראל, לשכת העיתונות הממשלתית, ארכיון המדינה וארכיון צה"ל. קלוגר היה בין הצלמים המרכזיים בארץ בשנים שלפני קום המדינה. צילומיו מתעדים את חייה של "המדינה בדרך". הוא היה צלם חרוץ שהרבה להסתובב ולצלם כמעט מדי יום במקומות שונים לאורכה ולרוחבה של הארץ. קלוגר יצר, במשך כעשרים וחמש שנות צילום, את מערך הנושאים שהטביעו את חותמם על התודעה הלאומית. לא פעם הבחירה והגישה האסתטית בצילומיו הופכת את "רגע הצילום" לכדי סימבול כללי, ובכך משקפת מציאות ששאפה אל ההרואי, אל האוטופי, אל האידיאלי ויחד עם זאת מדגישה גם את היסוד האנושי-הומני.

 צבי ליברמן,'גאולת הקרקע', 1944

……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..