מפגש
עידית לבבי גבאי / יהושע גרוסברד
גלרית הקיבוץ, תל אביב
פתיחה: יום חמישי, 16.10.08
אוצרים: יניב שפירא / נעה רז מלמד
דף התערוכה /יניב שפירא
יהושע גרוסברד I עידית לבבי גבאי I בניין רוח
יהושע גרוסברד
יליד פולין (1900) עלה לארץ בהיותו בן 39, התיישב בחיפה והקים בה את ביתו. המעבר לפלשתינה של אותם ימים עימת אותו עם מציאות קיומית וציורית חדשה: "זמן רב עבר עד שיכולתי לחוש את הצבעוניות העדינה שהשמש מחזירה בחמימותה" הוא סיפר בזיכרונותיו. גרוסברד המיר בציורו את האור האירופאי הקודר בשמש הישראלית המסמאת ואת הנוף הכפרי בסמטאותיהם של ואדי סאליב, ואדי ניסנס והעיר התחתית. ביצירתו המאוחרת והבשלה יותר משמשים חזיתות הבתים, החלונות ומרפסותיהם, כמייצגים של אורבניות מקומית וים-תיכונית. בד בבד העלה ייצוגים של טבע דומם - קומפוזיציות אינטימיות ופשוטות לכאורה בהרכבים משתנים של שולחן, כיכר לחם, סכין, בקבוק ופרי – כמשקפים של שגרת יומיום. הציור של גרוסברד - ישיר אך שומר סוד, מעוגן במציאות ונוגע ברוחני, מאופק וגם ייצרי - ניסח היגד ייחודי בשדה האמנות הישראלי. זהו ציור צנוע ואמין המכיל בחובו הן את קולו של הריאליזם החברתי, בן התקופה, והן את אופקיו של המופשט, שביקש אחיזה בבינלאומי.
עידית לבבי גבאי
ילידת קיבוץ מרחביה, עומסת על כתפיה ביוגרפיה משפחתית שהיא גם חלוצית וגם אמנותית. קורות משפחתה מקפלים בחובם דבקות והדחקה, עיקשות ורגישות, להט יצירה ויצר כבוש. ככל שמדובר בציור של לבבי גבאי, הריהו נע במטוטלת שבין סיפורים ודימויים, בין המסופר בעל-פה והמצויר על הבד. ארסנל הדימויים המשמש אותה, בהם קולב, מגבת, דגל, חלון וקוץ מהווים נקודות אחיזה ועוגן בממשי. הללו מגובים בכותרים כגון 'בית', 'מגבת ודגל', 'דגלים עם מזבח', 'מראה ריקה', ו-'מגבת על גשר'. בקבוצת עבודות אחרת בהן היא בוחנת את ייצוגיה של השמש, מתכתבות עבודותיה הן עם הציור 'חלוץ - שמש', שצייר סבה מאיר לבבי בסביבות שנת 1940 והן עם חזות מקומית - פיזית וסימבולית כאחת. ההיאחזות בקונקרטי מאפשרת לה לגלוש למחוזות מופשטים וסימבוליים, בהם משיכת מכחול, כתם צבע או נזילה מעוררים אסוציאציות או רגש שאינם נזקקים למילים.
לבבי גבאי מיעטה להציג מציוריה בשנים האחרונות. בתוך התכנסותה בסטודיו היא ניסחה לעצמה שפה ציורית אינטנסיבית המתיכה כאב ויופי לכדי אמירה מרוכזת וחדה, המתווכת ומהפכת בין פנים לחוץ. ציור המתפקד כמעשה קינה וגאולה גם יחד.
פגישה מאוחרת
המפגש הראשון של עידית לבבי גבאי עם עבודותיו של יהושע גרוסברד ז"ל התרחש בשנת 1987, בתערוכה קטנה של עבודותיו שהוצגה בטבעון. כאמנית צעירה זכור לה מפגש זה כאחד מאותם רגעים של תובנה עמוקה: "בציור של גרוסברד גיליתי לראשונה כיצד חיים שלמים יכולים להתקיים על בד בגודל של 10x15", היא מציינת.
מקורות היניקה ונתיבי העיצוב של לבבי גבאי ושל גרוסברד ניזונים מתרבויות ומרקעים שונים בתכלית. בתערוכה הנוכחית ניקשר הקשר ביניהם במעשה הציור - כניזון מערכים רגשיים ומקשב לדופק המקום. פלטות הצבעים של שניהם, המושתתות על גווני האוקר, הלבן, הירוק והתכלת, מכילות את האור הישראלי כבעל איכויות של חומר ורוח, ומושג הבית המשותף להם מורכב מחומרי בניין ורגש. בתוך כך ניתן לעמוד על דקויות השוני ביניהם, הנגזרות ממודעות לממד הזמן, למרחב הפוליטי ולזהות המגדרית. הצגת עבודותיהם יחד, אלה בצד אלה - מפגישה שני עולמות שונים ומעוררת למחשבות על מעגלות החיים, על חוויית המקום ועל מעשה האמנות כשדה מפגש.
תערוכה זו הינה המשך ופיתוח של התערוכה "כתם שמש על הקיר", שהוצגה בגלריית לוחמי הגטאות (אצרה נועה מלמד), במסגרת הפרויקט "נלבישך שלמת בטון ומלט" המשותף לגלריית הקיבוץ ולכלל הגלריות הקיבוציות.
יניב שפירא
אוקטובר 2008
