גלרית הקיבוץ, תל אביב // אוצרת: טלי תמיר
עיניים של חלוצה
1995
פתיחה: 16.5.95
גלרית הקיבוץ, תל אביב
אוצרת: טלי תמיר
על התערוכה
מתוך דף התערוכה /טלי תמיר
"העיניים של החלוצה הן פתח לגופה. הגוף של החלוצה הוא גם גוף עבודותיה של עידית לבבי - גוף עבודות המהווה פרק נוסף ברומן משפחתי ארוך שעידית לבבי \'כותבת\' על קירות הגלריה; " מאה מגבות מטבח" זוהיא סאגה ויזואלית שנעה, באופן סימבולי, סביב המטבח, כמוקד נשי- קיבוצי, ובראשה עומדת דמותה של סבתה, סוניה לבבי ז"ל, ממיסדות קיבוץ מרחביה, בשמה \'נכתבת\' הסאגה כולה.
הסבא, מאיר לבבי ז"ל, צייר ישראלי שכוח (למד בבצלאל בשנים 1922-1925)שאמנותו נבלעה בעשייה החלוצית- קיבוצית, ...נוכח בתערוכה באמצעות שלושה מציוריו המהווים כעין פרולוג למיצב שהציבה נכדתו.
...
האם הפרק \'הנכתב\' כאן על משפחה אחת מקיבוץ מרחביה יכול להכתב גם כהיסטוריה ישראלית? לבבי מנסחת את השאלה הזו לא כהיסטוריונית רשמית אלא ככותב השואל עצמו למי הוא כותב? לצאצאיו שלו או לציבור קולקטיבי המזהה את הקודים המוסכמים?
....
בתערוכה " עיניים של חלוצה" מטפלת לבבי בשאלת הזכרון הביוגרפי שלה, מנקודת מבט חיצונית, של מי שעזבה את הקיבוץ. חווית הקיבוץ אצורה בזכרונה כקוסמוס סגור, אליו היא מנועה מלחזור.
הקיבוץ הוא \'ארץ מנטאלית\' נפרדת, ארץ מתוכה גלתה מרצון, אך הוא הותיר אחריו את מועקת הגלות הנפשית. לבבי מנסה להנהיר מחדש את עזיבתה שלה את הקיבוץ, על רקע בדיקת היחסים שבין הפרטי לקיבוצי....
המיצב " מאה מגבות מטבח" מבקש לדבר על הדיכוטומיה האישית בין העולם הפנים- קיבוצי לזה שמחוצה לו ולנסות להגדיר באופן מדוייק יותר את מצבו הנפשי של עוזב קיבוץ: סוג נוסף של \'גולה מנטלי\' החווה חווית שייכות רחוקה למקום אליו הוא לא יכול עוד לחזור."
הטקסט המלא במדור מאמרים
ההזמנה
