1997 – "..עָנָנִי בַּמֶרְחָב-יָהּ "

1997 - "..עָנָנִי בַּמֶרְחָב-יָהּ "
בית שטורמן, עין חרוד // אוצרות: נורה גלבוע / עידית לבבי גבאי

"... עָנָנִי בּמֶרְחָביָהּ "

מאיר לבבי (1901-1964) - עזבון אמנות נשכח

עידית לבבי גבאי - 1997

1997

פתיחה: יום שבת 26.4.97

אוצרות: נורה גלבוע / עידית לבבי גבאי


על התערוכה

עידית לבבי גבאי
תערוכה זו הוקדשה על ידי, לאיתור, איסוף ותצוגה של עזבון האמנות
הנשכח של סבי - הוא - מאיר לבבי ז"ל.

סבי עלה לארץ ב1920 כחלוץ צעיר והתגייס לגדוד העבודה.
שנה אח"כ עלה לירושלים ללימודי אמנות בבצלאל שם למד והיה מעורב
בחיי האמנות והתרבות התוססים עד 1925.

רוחות הזמן ואירועי העיתים גרמו לו לשנות כיוון ולהצטרף לקבוצת
החלוצים המיסדים שעלו לקרקע והקימו את קיבוץ מרחביה
אשר בעמק יזרעאל ב1929.

בהיותי בת 11 נפרדתי מסבי שהלך לעולמו בגיל 63.
בהיותי בת 44 הקדשתי את מעייני לדיאלוג מחודש
ולנתינת משמעות ליצירותיו הנשכחות.

בתערוכה הוצגו;
על שלושה קירות ובשתי ויטרינות נמוכות - ציורים, רישומים, פסלים
ומסמכים מעזבון האמנות של מאיר לבבי ז"ל
על קיר אחד - עבודותי שלי.

בדפי תערוכה זו ניתן למצוא מבחר מיצג מיצירותיו בתחומים שונים,
תמונות ומסמכים החושפים במעט את הדרמה של חייו כאמן / חלוץ.


טקסט מתוך קטלוג התערוכה " ענני במרחביה.." בית שטורמן 1997

שולה קשת

" מי יעשה את עבודת הזכרונות ?

מהו סוג הסקרנות המוליך אותנו לעיון וחקירה ביצירות ספרות ואמנות כמעט שכוחות של דורות קודמים?
למרבית העבודות שנוצרו על ידי אמנים חברי הקיבוץ מדור החלוצים, אין כיום קהל הנכנס לדיאלוג ער עם היצירות. למאיר לבבי לא היה קהל גם ב 'זמן האמיתי'. האם הציג את ציורי 'החלוץ' שלו ברבים? יש לשער שלא עשה זאת.
ציוריו אינם מיצגים את הקונצנזוס של הקול הציבורי. בעזבונו של מאיר לבבי נמצאו שלוש עבודות קטנות בצבע.
העבודות אינן מתוארכות. כפי הנראה נוצרו בסביבות 1940.
הציורים הנתונים במסגרות אפורות, מתארים בצורה תמציתית–סימבולית את מצבו הקיומי של החלוץ. .........


הקשיים הפיסיים, יום העבודה הארוך תחת השמש הקופחת, והעדר זמן ליצירה היו רק צד אחד של המטבע. הצד האחר התבטא בתובענות החברתית הסוחפת......איש לא העז להעמיד את הביטוי האישי במרכז ובוודאי לא לנכס לעצמו זמן ליצירה על חשבון הזמן הקולקטיבי. בפן המואר והפתוח לכל, רשם לבבי במיומנות רבה פורטרטים של חבריו בקיבוץ. בפן האחר ה 'חתרני' צייר, כנראה לעצמו, ועדיין כמגשש, את 'החלוץ' שלו.

......

הנוף, הרקע 'האחורי' כביכול, הוא זה שמשתלט על התמונה כולה. הטבע הארץ - ישראלי הפראי, הלא מבוית, מצמית ומכריע ארצה את החלוץ בחולצת עבודה כחולה...
הציור מתאר דמות כורעת על ארבע, מעליה מתנשאת מסה אדירה, לוחצת, מעין גבעה הררית דמוית שד שפיטמתה נוגעת בקצה השמיים; ידיו העירומות של האיש מגרדות את האדמה היבשה בציפורניים. ראשו מוטה כלפי מטה, בתנועת הכריעה של צמא המטה עצמו אל מי המעיין, אבל המים אינם מפכים מתוך הרגבים השדופים. אבני השדה הלבנות והגדולות, הגודרות את התמונה משני צידה נראות כאבני מצבה.... "


הטקסט המלא במדור מאמרים של תערוכה זו

מאמרים
עבודות: