נימוקי צוות השופטים: גלעד אופיר, דרורית גור אריה, דומיניק לוי אייזברג
עידית לבבי גבאי, בין האמניות הראשונות שבראשית שנות התשעים של המאה העשרים העלו בעבודותיהן את נושא ה'קיבוץ' מנקודת מבט נשית, ביוגרפית, וכפתיחה לדיון רחב בשיח האמנות הישראלית.
בעבודותיה, בציור ובמיצבים שונים ממקמת עידית את אחד המיתוסים הרדיקליים בחברה הישראלית. ציוריה מציעים מרחב ומקראה המבקשים לגעת ולהתרחק בעת ובעונה אחת, היא חוזרת על מספר צורות יסוד, מין ארכיטיפים פרטיים שמלווים אותה במשך השנים, גם כשהטכניקה וסגנון העבודה משתנים. בעבודותיה מרבים להופיע כתמים ושדות ציוריים, דגלים, קווי מתאר וגבול, משבצות של מפת שולחן או צורות מופשטות של מרחב ואור. מגבת המטבח הצבעונית המחזירה אותנו לרגעי אור וחום, לזיכרון ילדות, היא גם טלית ודגל, היא מצע ומיתולוגיה. שפתה הציורית מציעה חומרי מחשבה, תמות ומוטיבים עשירים בהקשרים של זיכרון ותודעה קולקטיביים ואישיים. עבודותיה של לבבי מטמירות את חווית הילדות וההתבגרות בקיבוץ מעיסוק במקום והיסטוריה לחוויה חזותית וחושנית ולמטפורה ישראלית רחבת היקף.
עידית לבבי היא עורכת עמיתה וממייסדות כתב העת 'קו נטוי', כתב עת לאמנות וספרות. מרצה בכירה במכון לאמנות באורנים.
קישורים נוספים: כתבה ב-MYNET